דרך הראשונים נורדיה

בית התרבות וארכיון (1)

בית התרבות הוקם בשנת 1959, ובמרכזו אולם עם כסאות קולנוע ובמה מקצועית עם מסך וקלעים. הקומה השנייה שימשה גם כמועדון לחבר. עם השנים פחתה הפעילות, והאולם עבר לשימושה של אכסניית הנוער הסמוכה.

בשנים האחרונות עבר הארכיון ממשכנו הקודם במגדל המים למבנה זה, והמקום התמלא בתוכן. בתצוגה תמונות מהעלייה לקרקע וענפי המשק השונים, תמונות המייסדים, ארכיונים אישיים, חפצים, פרוטוקולים, קטעי עיתונות וחדר שלם לדוגמא. כמו כן ניתן לצפות בסרט על תולדות נורדיה.

מחוץ לארכיון בסמוך לקיר הצפוני תצוגה של כלי עבודה וחפצים גדולים.

הכניסה חינם בשעות הפעילות: ימים א-ה 9-13 (פעם בשבועיים סגור ביום רביעי).

מספר טלפון: 0546799371  רבקה פינקלשטין

כתובת דוא"ל: [email protected]

האנדרטה (2)

האנדרטה הוקמה בשנת 1955 לזכרם של חללי האצ"ל. מוקדשת לזכרם של חברי הגרעינים המיישבים "מרגולין" ו"ווג'וד", שחלקם נפלו עוד לפני הקמת היישוב. בקדמת האנדרטה ניצבת קשת אבן ובה סורג מתכת בו משולב סמל האצ"ל, המנציח את ארץ ישראל השלמה בשתי גדות הירדן. מעבר לקשת רחבה קטנה ובקצה נמצא קיר, בצורת חצי גורן שאורכו כ-6 מטר. על גבי הקיר נמצאות כתובות ההנצחה והזיכרון. ראוי לציון מיוחד שמו של ברוך מזרחי, ערבי שהתגייר ונהרג כאשר היה בשליחות האצ"ל במלחמת העצמאות בצפון השומרון.

בשנת 1981 נוספו לאנדרטה אלמנטים להנצחתם של שלושה בני נורדיה שנהרגו בשורות צה"ל. כך הייתה לאנדרטה היחידה בישראל בה מופיעים חללי האצ"ל לצדם של חללי צה"ל.

מאחורי האנדרטה (ממערב) נמצא גן קטן לזכר ראשוני נורדיה.

מגדל המים, תצוגת הצריף, המזכירות ובית הספר (3-4-5-6)

מקבץ מבנים ממזרח לארכיון. תצוגת הצריף היא "שלד" של צריף עץ, זהה בגודלו לצריפי המתיישבים הראשונים. התצוגה בצריף מתחלפת מעת לעת.  

מגדל המים הוקם ב-1949 כמיכל מוגבה על עמודים. בשלב שני נסגרו קירות סביב העמודים, והחלל שימש כמרפאה, נשקייה וארכיון.

מזכירות היישוב עדיין יושבת במקומה ההיסטורי.

 החדר ששימש כבית הספר הראשון משמש היום חדר חשמל.

כל המבנים משולטים, ועל קירותיהם החיצוניים תמונות להמחשה. בחזית בית הספר שלט ועליו מילות שיר. בסריקת ברקוד שעל השלט ניתן לשמוע את ביצוע השיר. (שיר שני במתכונת דומה נמצא גם סמוך לצרכנייה).

מעברו השני של הכביש, על קיר שמסתיר מזגנים, תלויים שני זוגות של תמונות "אז והיום". (9)

הצרכנייה (7)

כיום המבנה משמש כמועדון גמלאים, אך שומר על השם ההיסטורי. בשעות הפתיחה ניתן להיכנס ולראות את ציור הקיר הגדול בקיר האחורי, וכן את אוספי החנוכיות והצלחות המעוטרות. על הקיר החיצוני המזרחי (האחורי) תמונות חתנים וכלות של בני הדור הראשון והשני של המושב.

המכבסה (8)

המכבסה המשותפת הוקמה בשנת 1951, ופעלה במשך 8 שנים. את הבלוקים לבניית המכבסה הכינו מייסדי המושב. בין החלוצים התקיימה תחרות יומית להכנת כמה שיותר בלוקים משק מלט אחד. הפרס היומי היה תוספת של ביצה קשה – פרס גדול בימי הצנע.

בית החרושת הראשון (10)

כיום המבנה משמש לחנות "אלונית". בשנים 1950-1955 פעל במקום בית חרושת למוצרי נוי מנחושת. אחרי כן היתה כאן המדגרה עד שנת 1995. על הקיר  החיצוני המערבי ציור קיר של מקס נורדאו, שעל שמו נקרא היישוב, ציורי קיר בהשראת תמונות ישנות וכן עבודות פסיפס יפות.

האקדמיה (11)

כיום משמש המבנה עבור משרדי המדגרה, וציורי הקיר שעליו בהתאם של תרנגולת ואפרוחים. במקור הוקם המבנה כבית ספר ללימודי עברית וככזה פעל בשנים 1951-1958. בהמשך שימש המקום כבית הספר השני של המושב, וכמרכז נוער.

בדרכינו מכאן לכיוון התחנה הבאה נבחין בשלטים המוצבים בפתחי הבתים. כ-50 שלטים כאילו הוצבו בסמוך לבתי המייסדים, עם השמות והתמונות של דיירי הבית הראשונים. כמו כן נבחין שכל שמות הרחובות קשורים בדרך זו או אחרת לתולדות המקום: שדרות נורדיה, ווג'ווד ומרגולין – שמות שני הגרעינים המייסדים, תל חי  - ברכת השלום של אנשי בית"ר,  החרות – התנועה הפוליטית מייסוד בית"ר, והמנורה  -  סמל בית"ר, ורחוב זה אף יוצר צורת מנורה למערך הרחובות.

בית הכנסת (12-13)

בפינת הרחובות המנורה – המטע נבחין במבנה פריקסט לבן.

בעשר השנים הראשונות התפללו בצריפי התושבים. בעזרתו של רב המחתרות – אריה לוין, הובא הפריקסט לנורדיה לשמש בית כנסת. מימין לדלת תמונות מתולדות בית הכנסת הראשון, וכן הסיפור המרגש של ספר התורה הראשון, תרומתו של ניצול שואה אלמוני. משמאל לדלת תמונות חנוכת הבית של בית הכנסת החדש יותר, שנבנה מאחורי הראשון בסמוך לאכסניה. כיום משמש המקום חדר כושר.

נפסע מספר צעדים במורד רחוב המטע ומייד נפנה שמאלה לכיוון בית הכנסת הנוכחי. על הקיר החיצוני יצירת אומנות בשם  "שרשרת  הדורות". היצירה בצורת עץ זית, הוכנה ע"י משפחות היישוב בניצוחה של האומנית המקומית נאווה לייב-רווה.

הבאר (14)

הבאר נמצאת ברחוב שכיום קרוי על שמה – דרך הבאר. המקום מגודר וניתן לצפות בו רק ממרחק מה. מרשים במיוחד עץ האקליפטוס הניצב בחצר הבאר.